ישראל השכילה במשך שנות קיומה לבנות מערכת רפואה מצוינת, מהטובות בעולם, תוך שילוב של רפואה ציבורית חזקה, ורפואה פרטית הנשענת ברובה המכריע על המצוינות והגמישות של בתי החולים הציבוריים והשואבת את יוקרתה מרופאים בעל שיעור קומה המועסקים במערכת הציבורית. בתוך מערכות הרפואה, בתי החולים הציבוריים היו תמיד חוד החנית של הרפואה בישראל, תוך שמירה על החזית הטכנולוגית והענקת שירותי רפואה טובים לכלל האוכלוסייה. בתי החולים הציבוריים הם הגרעין שסביבם צמחו בתי הספר לרפואה, לסיעוד ולכלל המקצועות סביב הרפואה. בתי החולים הציבוריים עם הנהגה חזקה הרואה את טובת הציבור והחולים בראש מעייניהם, השכילו לשמור על המעמד העולמי של הרפואה בישראל, ובד בבד אפשרו גם את הגמישות הנדרשת כדי שהרפואה הפרטית תתקיים בכבוד וברווחה ליד הציבורי. בנוסף לכך, הרפואה הפכה להיות חלק בלתי נפרד ממדינת ההזנק בישראל (Start Up Nation) ) כאשר משיתופי פעולה בין התעשייה ורופאים בבתי החולים הציבוריים צמחו טכנולוגיות רפואיות חדשות ופורצות דרך בשימוש עולמי, גאווה לכולנו.
עוד בעניין דומה
אלא שכרגע קיימת סכנה ברורה ומידית: הגולם מאיים על יוצרו! כל הנורות האדומות נדלקות ומהבהבות. הרפואה הפרטית בסיוע המבטחים במערכת הנוכחית מאיימת לנוון את בתי החולים הציבוריים ועושה זאת בפועל.
כיצד הגענו עד הלום?
1. במשך למעלה מעשור ממשלות ישראל האחרונות חנקו את מערכת האשפוז הציבורית בישראל, צמצמו את מספר המיטות לנפש עד שהגענו לשפל המדרגה: מדינת עולם שלישי עם 1.9 מיטות ל 1000 נפש. לשם השוואה, הממוצע באירופה הוא 3. לפני שנתיים נוספו מספר קטן של מיטות, אך זוהי טיפה בים. לא הובא בחשבון שבתי החולים זקוקים לתקציבי פיתוח. מנהלי בתי החולים הופקרו בשטח ומואשמים תמיד בחוסר יעילות, בכישלון ניהולי מתמשך, בזיהומים הצולבים ובבעיות הרפואה השוטפות. התפוסות בבתי החולים עוברות את ה 100% באופן כמעט קבוע, אשפוז במסדרונות הפך לממצא קבוע כמעט בכל בתי החולים בארץ ולא רק בנהריה. כבוד האדם נרמס.
2. המערכת הפרטית בולעת תקציבי עתק ויונקת ממקורות המערכת הציבורית החיוורת. היא נכסה לעצמה באמתלות שונות ותוך הטעיית הציבור את הביטוחים הפרטיים והמשלימים ויונקת גם מהכסף הציבורי הטהור. הביטוחים הפרטיים והמשלימים עשו יד אחת עם המבטחים הלאומיים כדי לחסום את הטיפול בבתי חולים ציבוריים באמצעותם משיקולים כלכליים טהורים. 6 מיליארד שקל בשנה בביטוחים המשלימים והפרטיים- כמעט הכל מוסט לכוון הפרטיים. מעט מופנה לבתי החולים הציבוריים בירושלים מסיבות היסטוריות.
3. הרגולטור והאוצר נרדמו בשמירה ונכשלו בריסון המערכת הפרטית ומניעת ההסטה מהציבורי לפרטי. יותר מזה, קיימת התנגדות מוחלטת ולא ברורה לניצול ביטוחים משלימים בבתי חולים ציבוריים. האם אין כאן חבירה של אינטרסים כלכליים כדי להצר את יכולתו של האזרח הפשוט, ששילם על הביטוחים המשלימים והפרטיים, לנצל את זכותו לפי בחירתו?
4. יש ניסיונות מתמשכים לחנוק את מקורות המימון של בתי החולים הציבוריים במנגנונים פיננסיים שוניםהמועלים כעוף החול כמעט כל שנה בחוק ההסדרים.יש כוונה להוריד את מחירי יום אשפוז, צעד שיביא לפגיעה קשה בבתי החולים. יש איום על פגיעה כספית בתאגידים הרפואיים ליד בתי החולים, שהיו וממשיכים להיות שסתום הביטחון וחבל ההצלה רפואה הציבורית. פגיעה כלכלית בתאגידים עלולה להביא לקריסה כוללת של מערכת האשפוז הציבורית תוך פיטורים המוניים וחוסר אפשרות להעניק שירותי רפואה סבירים לכלל הציבור.
האם אין כאן חבירה של אינטרסים כלכליים כדי להצר את יכולתו של האזרח הפשוט, ששילם על הביטוחים המשלימים והפרטיים, לנצל את זכותו לפי בחירתו?
5. ידיהם של מנהלי בתי החולים הציבוריים קשורות בהסכמים, בתקרות כספיות, בהגבלת מחירים, בו בזמן שהפרטיים נהנים מחופש פעולה נרחב ללא אותם המגבלות. קופות החולים עושות במבוטחיהם כרצונם ולא מאפשרות לחולה להגיע לאשפוז הציבורי המועדף מבחינתו.
6. בזמן שבישראל קיים סל תרופות המתרחב מידי שנה ב 300 מיליון שקל ומיועד ברובו הגדול לתרופות וטכנולוגיות בקהילה, לא קיים מנגנון קידום טכנולוגי לבתי החולים שצריכים למצוא מקורות עצמיים או תרומות כדי לקדם טכנולוגיות חדשות.
התוצאה- בתי חולים הציבוריים על סף קריסה כלכלית, חוסרים אדירים בציוד ובתשתיות, עבודה במקרים רבים עם ציוד ישן, תורים לא סבירים לניתוחים ופעולות חיוניות, חוסר אדיר בתקני כח אדם - רופאים ואחיות, שליטה תקציבית בבתי חולים קורסים שמחייבים להפסיק פעולות חיוניות והמשך הסטה של כסף למערכת הפרטית החוגגת.
והתקופה קשה. הוויכוח הציבורי על התקציב בעיצומו ומדברים על קיצוץ נרחב.
ועכשיו, כמה אנחנו מוציאים על בריאות ומאיזה כיסים?
מנתוני 2011 עולה כי סך ההוצאה הלאומית לבריאות 67 מיליארד ₪ (מתוך תקציב מדינה של 367 מיליארד) כאשר 41 מיליארד באים מהתקציב הציבורי (24 מיליארד מתקציב המדינה של 367 מיליארד ו17 מיליארד ממס בריאות) ו 26 מיליארד, (40%) מהכיס הפרטי. מקובל לנרמל את ההוצאה לבריאות לתוצר הלאומי הגולמי (תמ"ג). ההוצאה לבריאות בישראל עומדת כיום על 7.8% מהתוצר המקומי הגולמי (תמ"ג) כאשר בכל המדינות המפותחות ההוצאה נעה בין 9% ל 12% ובממוצע, 10% מהתמ"ג. ארה"ב עומדת על 18% מהתמ"ג אך זוהי דוגמא גרועה של מדינה שנכשלה בפיקוח ובקרה על עלות הרפואה. אנחנו לא רוצים ללמוד את כלכלת הבריאות מארה"ב אבל אנחנו כן יכולים להשוות את עצמינו לאירופה. 17 מיליארד ₪ היא ההוצאה על אשפוז בכלל בתי החולים בארץ.
אלה הם 5 הצעדים ההכרחיים שאנו צריכים לנקוט כדי לשמר את הישגנו ברפואה ולא להגיע לקריסת המערכת הרפואית המצוינת שבנינו; אותה המערכת שעונה על כל הצרכים של כל עם ישראל ומעבר לו, בשלום ובמלחמה.
1. בנתוני מקרו כלכלה- לקדם את עלות הבריאות בישראל ל 9% מהתמ"ג, כיאה למדינה המשלבת כלכלה חזקה ורווחה, בתכנית 5 שנתית. אותם 1.2 % החסרים הם 8 מיליארד ₪. יש להגדיל את תקציב הבריאות הממשלתי ב 1.6 מיליארד ₪ בשנה ל- 5 השנים הבאות. כסף זה יממן הגדלת מיטות אשפוז במקומות הנדרשים תוך מחיקת האשפוז במסדרונות, חיזוק תשתיות וקידום טכנולוגי. כסף זה יאפשר לקופות לקיים רפואה טובה בקהילה שיכולה להקל במעט על מערכות האשפוז. אם נשכיל לעשות כך נגיע בעוד 5 שנים ליחס נכון של 2:1 בין הפרטי לציבורי.
יש לקדם את עלות הבריאות בישראל ל 9% מהתמ"ג, כיאה למדינה המשלבת כלכלה חזקה ורווחה, בתכנית 5 שנתית. אותם 1.2 % החסרים הם 8 מיליארד ₪.
2. יש לאפשר ניצול של ביטוחים פרטיים ושב"נים (שירות ביטוחי נוסף המאפשר מגוון שירותים נוספים; 75% מתושבי ישראל מבוטחים במסגרת זו) לביצוע ניתוחים מעבר לשעות העבודה בכלל בתי החולים הציבוריים ולחייב את המבטחים להקצות 25% מהכסף לבתי החולים הציבוריים. מתוך סך השב"נים הצוברים 6 מיליארד שקל בשנה 1.5 מיליארד יחויב בתקנות להיות מתועל לציבורי!
3. להסיר חסמים של הקופות להפניה לבתי חולים ציבוריים. להפסיק את שלטון הפקידים הקובעים לחולה מה טוב לו. ניתן לחולה לבחור!
4. ליצור מנגנון קידום טכנולוגי לבתי חולים במקביל לקידום סל התרופות והטכנולוגיות הקיים כיום.
5. לקדם את המחקר הרפואי היישומי בבתי חולים. לפשט את תהליך הרגולציה לניסיונות קליניים כדי שהחולים הישראלים ייהנו מוקדם מחזית הטכנולוגיה, הרופאים הישראלים יהיו מובילי הרפואה בעולם והחברות הישראליות יתחזקו.
אם לא נשכיל כיום לפעול נמרצות בכל 5 החזיתות לעיל נאבד את מערכת הרפואה בישראל לתמיד.
בנינו מערכת רפואית מצוינת. אנו חייבים לשמר אותה עבורנו עבור הורינו ועבור ילדינו.
*פורסם לראשונה ב"הארץ"