קיימות הוכחות מעטות להשפעה של מעכבי ACE וחוסמי הקולטן לאנגיוטנסין (angiotensin receptor blockers – ARBs) על תוצאים בטווח הארוך בקרב מטופלים עם מקטע פליטה (ejection fraction) הגבוה מ-40% שעברו התערבות כלילית מלעורית (PCI) עקב אוטם בשריר הלב עם עליות במקטע STי (STEMI).
עוד בעניין דומה
החוקרים השוו את שיעורי התמותה הכללית בטווח הארוך בין מטופלים עם מקטע פליטה הגבוה מ-40% ששוחררו לאחר PCI עם טיפול במעכבי ACE או ARBs לבין מטופלים ששוחררו ללא הוראה לנטילת תרופות אלו.
במחקר נכללו מטופלים ששוחררו ממרכז רפואי יחיד בין ינואר 2002 לדצמבר 2011 לאחר PCI שבוצע עקב STEMI. לא נכללו מטופלים עם מקטע פליטה הנמוך מ-40%, עם מחלת כליות כרונית או עם תת-לחץ דם.
הטיפול התרופתי שניתן בעת השחרור מבית החולים ונתוני התמותה בטווח הארוך אותרו דרך סקירת גיליונות אלקטרוניים רפואיים ו-Social Security Death Index.
988 מטופלים נכללו בניתוח הנתונים. תקופת המעקב נמשכה בממוצע 4.6 שנים. ניתוח קפלן-מאייר הראה, כי אין הבדל מובהק בתמותה בטווח הארוך בין מטופלים ששוחררו אחרי PCI עם הוראה לטיפול במעכבי ACE או ARBs, בהשוואה למטופלים ששוחררו ללא הוראה לטיפול תרופתי דומה.
מספר החולים בהם יש לטפל (number needed to treat – NNT) כדי למנוע מקרה מוות אחד שנה לאחר ביצוע PCI עמד על 714. בנוסף, מודל לסיכונים יחסיים על שם קוקס לא הצליח להוכיח כי קיימת השפעה חיובית של מעכבי ACE או ARBs, בדומה לניתוח קפלן מאייר.
לסיכום, לא נמצא יתרון מובהק בטווח הארוך לשימוש במעכבי ACE או ARBs לאחר PCI עקב STEMI במטופלים עם מקטע פליטה שמור הגבוה מ-40%.