אי-ספיקת לב הינו מצב כרוני המשפיע על כ-900,000 אנשים בממלכה המאוחדת הפונים לעיתים קרובות לרפואת הקהילה. הפרוגנוזה של חולים עם קוד אי ספיקת לב המקבלים טיפול בקהילה אינה ידועה. מחקר ביקש לקבוע את שיעור השרידות הכללית של חולים עם אי ספיקת לב בקהילה מרגע האבחנה.
עוד בעניין דומה
אנליזת שרידות בוצעה באמצעות רישומים רפואיים מה-Health Improvement Network בין ה-1 לינואר 1998 ל-31 לדצמבר 2012. חולים בני 45 ומעלה עם אבחנה ראשונה של אי ספיקת לב הותאמו על ידי מין, גיל ומרפאה לאנשים ללא אי ספיקת לב.
התוצא העיקרי היה תמותה בשתי הקבוצות. בוצע שימוש בעקומות קפלן-מאייר על מנת להשוות שרידות. שיעורי שרידות ספציפיים לגיל לאחר 1,י5 ו-10 שנים חושבו עבור נשים וגברים עם אי ספיקת לב. שיעורי שרידות על פי שנת אבחנה והגדרת מקרה חושבו גם כן.
במהלך תקופת המחקר ל-54,313 חולים ניתנה אבחנה של אי ספיקת לב לראשונה. שיעור השרידות הכללית בקבוצת אי ספיקת הלב היה 81.3% (רווח בר-סמך 95%, 80.9-81.6), 51.5% (51.0-52.0) ו-29.5% (28.9-30.2) לאחר שנה, חמש שנים ו-10 שנים בהתאמה, ולא השתנה לאורך השנים.
מסקנת החוקרים היא כי שרידות חולים עם אי ספיקת לב המטופלים בקהילה לא השתפרה עם השנים. יש צורך במחקר נוסף על מנת להבין מגמה זאת ולגבש אסטרטגיות לשיפור הפרוגנוזה של חולים אלו.
מקור: