לירגלוטיד

ההשפעה הפליאוטרופית של לירגלוטיד באנשים עם סוכרת סוג 2 ופגיעה כלייתית בינונית

במחקר זה נמצא כי ההשפעה של לירגלוטיד על גורמי סיכון קרדיווסקולריים וכלייתיים הינה עצמאית עבור כל גורם סיכון ללא תלות הדדית בין הגורמים השונים

כליה (איור: אילוסטרציה)
כליה (איור: אילוסטרציה)

ללירגלוטיד השפעה פליאוטרופית המיטיבה עם גורמי סיכון קרדיווסקולריים וכלייתיים. החוקרים בחנו את התגובה הפרטנית של שישה גורמי סיכון קרדיו-כלייתיים על מנת לבחון האם התגובה לגורם סיכון אחד קשורה בשינויים בגורמי סיכון אחרים (תלות הדדית). העבודה בוצעה כאנליזה משנית של מחקר ה-LIRA-RENAL בהשתתפות 279 מטופלים עם סוכרת סוג 2.

החוקרים מדדו ערכי המוגלובין מסוכרר, יחס אלבומין לקראטינין בשתן, קצב סינון גלומרולרי משוער לחץ דם סיסטולי, משקל גוף וכולסטרול LDL בתחילת המחקר ולאחר 26 שבועות של טיפול עם לירגלוטיד או אינבו. למגיבים "טובים" היה שינוי לרבעון טוב.

בקבוצת הלירגלוטיד, מגיבים "טובים" בהיבט המוגלובין מסוכרר הדגימו שינויים דומים בגורמי הסיכון האחרים אשר סווגו כמגיבים "לא טובים" (p>0.17). למגיבים "טובים" מבחינת משקל הייתה הפחתה גדולה יותר בהמוגלובין מסוכרר מאשר אלו עם תגובה מעטה מבחינת משקל אך שינויים דומים בהיבט גורמי הסיכון האחרים (p>0.11). מגיבים "טובים" ו"לא טובים" בלחץ דם סיסטולי, יחס אלבומין-קראטינין בשתן, כולסטרול LDL וקצב סינון גלומרולרי משוער הדגימו שינויים דומים עבור גורמי הסיכון האחרים (p>0.07).

החוקרים מסכמים כי התגובה ללירגלוטיד הינה בעיקר אינדיווידואלית, ומלבד קשר בין הפחתה במשקל והמוגלובין מסוכרר לא נצפתה תלות הדדית בתגובה של גורמי הסיכון האחרים.

מקור: 

Zobel, E.H.et al. (2019) Diabetes Obesity and Metabolism.

נושאים קשורים:  לירגלוטיד,  סיכון קרדיווסקולרי,  סיכון כלייתי,  תלות הדדית,  השפעה פליאוטרופית,  מחקרים
תגובות