מחלת לב ראומטית (RHD) נגרמת כסיבוך של זיהום ע"י Streptococcus group A, ונובעת מאינטראקציה מורכבת בין המזהם, המרכיב הגנטי של המארח, וגורמים סביבתיים אחרים, המשקפים במידה רבה רמה סוציואקונומית נמוכה. מעריכים כי ישנם 33.4 מיליון אנשים הסובלים מ-RHD, וכתוצאה מכך, אובדות כ-10.5 מיליון שנות חיים מותאמות נכות ברחבי העולם.
כבר זמן רב ש-RHD נחשבת כמחלה תורשתית, אך מעט ידוע על הגורמים הגנטיים המגדילים או מפחיתים את הסיכון להתפתחות המחלה.
בשנות השמונים והתשעים, מספר דיווחים קישרו את המחלה ללוקוס ה- human leukocyte antigenי(HLA) על כרומוזום 6. לאחר מכן, בשנות האלפיים, יצאו מספר מחקרים מהם השתמע כי אזורים נוספים במקומות אחרים בגנום עשויים להיות בעלי השפעה. בהמשך לגילויים אלו, החיפוש אחר לוקוסים בתאחיזה למחלה קיבל דחיפה מחודשת על ידי השימוש במחקרים תצפיתיים של קישור גנומי (Genome-wide association studies – GWAS), באמצעותם ניתן לבחון מיליוני וריאנטים גנטיים באלפי אנשים.
ממצאים מוקדמים חוזרים ומקשרים את הלוקוס של HLA, במיוחד אזורי HLA-DQA1 עד HLA-DQB1, אך גם את אזור השרשרת הכבדה של האימונוגלובולין, כולל מקטע הגן IGHV4-61, שעל כרומוזום 14.
בסקירה זו, העריכו החוקרים את התפקיד המתהווה של GWAS בחקירת RHD. החוקרים ציינו את היתרונות והחסרונות של GWAS והדגישו את השימוש הפוטנציאלי בנתונים רחבי היקף הזמינים לציבור. כמו כן, התייחסו החוקרים לחשיבות של שיתוף פעולה בינלאומי, המאפשר ביצוע מחקרים מקיפים שיכולים להניב ממצאים בעלי השלכות על הפרקטיקה הקלינית.
מקור: