טרם נודע מה הוא הטיפול נוגד הקרישה המועדף עבור מטופלים עם פרפור עליות (Atrial Fibrillation - AF) ומחלת כבד כרונית. במסגרת המחקר בדקו את היעילות והבטיחות של תרופות מקבוצת נוגדי קרישה פומיים ישירים (Direct Oral Anticoagulants - DOAC) בהשוואה לקומדין ובהשוואה לתרופות שונות באותה הקבוצה.
עוד בעניין דומה
במחקר עוקבה רטרוספקטיבי זה נכללו מטופלים עם AF ומחלת כבד כרונית שרק החלו להשתמש בתרופות לדילול דם. מידע על אודות הנבדקים נאסף מתוך מאגר נתונים ניהולי המבוסס בארצות הברית בין התאריכים 1 לינואר 2011 ועד 31 לדצמבר 2017. החוקרים בחנו את הבטיחות והיעילות של DOAC (כקבוצה וכתרופות נבדלות) בהשוואה לקומדין, ובהשוואה בין תרופות מאותה הקבוצה, עבור מטופלים עם AF ומחלת כבד כרונית. התוצא העיקרי שנבדק היה אשפוז עקב אירוע מוחי איסכמי או תסחיף אחר ואשפוזים עקב אירועי דמם משמעותיים. החוקרים השתמשו בהסתברות הפוכה לשקלול הטיפול לצורך איזון מערפלים ידועים בין הקבוצות.
במחקר נכללו 10,209 נבדקים; מהם 4,421 (43.2%) טופלו עם קומדין, 2,721 (26.7%) עם אפיקסבן, 2,211 (21.7%) עם ריברוקסבן ו-851 (8.3%) עם דביגטרן. תוצאות המחקר הדגימו כי שיעורי ההיארעות של שבץ מוחי איסכמי או אירוע תסחיפי עמדו על 2.2, 1.4, 2.6 ו-4.4 לכל 100 שנות אדם עבור טיפול עם DOAC מכל סוג, אפיקסבן, ריברוקסבן וקומדין, בהתאמה. שיעורי ההיארעות לכל 100 שנות אדם של אירועי דמם משמעותיים עמדו על 7.9, 6.5, 9.1 ו-15 עבור טיפול עם DOAC מכל סוג, אפיקסבן, ריברוקסן וקומדין, בהתאמה. לאחר ביצוע הסתברות הפוכה לשקלול הטיפול, נצמא כי הסיכון לאשפוז עקב אירוע של שבץ מוחי איסכמי או אירוע תסחיפי אחר היה נמוך באופן מובהק בקבוצת הטיפול עם DOAC כלשהו (יחס סיכונים של 0.64, רווח בר-סמך של 95%, 0.46-0.9) או אפיקסבן (יחס סיכונים של 0.4, רווח בר-סמך של 95%, 0.19-0.82) בהשוואה לקומדין, אך לא נמצא הבדל מובהק סטטיסטית בהשוואה בין טיפול עם ריברוקסבן לקומדין (יחס סיכונים של 0.76, רווח בר-סמך של 95%, 0.47-1.21) או בין ריברוקסבן לבין אפיקסבן (יחס סיכונים של 1.73, רווח בר-סמך של 95%, 0.91-3.29). בהשוואה לקבוצת הטיפול עם קומדין, הסיכון לאשפוז עקב אירוע דמם משמעותי היה נמוך עבור קבוצת הטיפול עם DOAC כלשהו (יחס סיכונים של 0.69, רווח בר-סמך של 95%, 0.58-0.82), אפיקסבן (יחס סיכונים של 0.6, רווח בר-סמך של 95%, 0.46-0.78) או ריברוקסבן (יחס סיכונים של 0.79, רווח בר-סמך של 95%, 0.62-1). עם זאת, הסיכון לאשפוז עקב דימום משמעותי היה גבוה יותר בקבוצת הטיפול עם ריברוקסבן בהשוואה לאפיקסבן (יחס סיכונים של 1.59, רווח בר-סמך של 95%, 1.18-2.14).
מסקנת החוקרים הייתה כי עבור מטופלים עם AF ומחלת כבד כרונית, DOAC כקבוצה נמצאו קשורים לסיכון נמוך יותר לאשפוז עקב שבץ מוחי איסכמי או אירוע תסחיפי אחר ואירועי דמם משמעותיים, בהשוואה לקומדין. עם זאת, נמצאה שונות בתוצאים הקליניים בין מטופלים עם AF ומחלת כבד כרונית הנוטלים DOAC לבין אלו הנוטלים קומדין, וכן בין מטופלים הנוטלים תרופות שונות מקבוצת ה-DOAC.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
