האיגוד האמריקאי לקרדיולוגיה (ACC) פרסם לאחרונה מסמך עדכני של מומחים המספק לרופאים סקירה של האסטרטגיות והקריטריונים לאבחון ולניהול של דלקת שריר הלב, מיוקרדיטיס. המסמך, שפורסם בכתב העת Journal of the American College of Cardiology, נועד לשפר את ההבנה והטיפול במחלה, תוך התייחסות לעדכון וחידושים בשיטות אבחון, אפשרויות טיפול והבנת החשיבות של נטייה גנטית.
עוד בעניין דומה
דלקת שריר הלב יכולה להיגרם ממגוון סיבות, כולל זיהומים ויראליים, תגובות אוטואימוניות, תרופות ורעלנים. ההיארעות המדויקת של המחלה אינה ידועה, אך היא נחשבת לאחת הסיבות המובילות לאי ספיקת לב בקרב צעירים.
החידוש המשמעותי בהנחיות הוא הצעת סיווג חדש של המחלה לארבעה שלבים: אנשים "בסיכון" למיוקרדיטיס (שלב A) ואלה עם "מיוקרדיטיס אסימפטומטי" (שלב B). ניהול מיוקרדיטיס סימפטומטי כולל טריאז' למקום טיפול מתאים, טיפול ספציפי לאטיולוגיה (למשל, טיפולים אנטי-ויראליים או טיפולים מדכאי חיסון), טיפול באי ספיקת לב, טיפול בסיבוכים כגון הפרעות קצב ושקילת תמיכה מכאנית בהמודינמיקה במקרים של מיוקרדיטיס מתקדם.
הנחיות לאבחון
בתחום האבחון, המסמך מדגיש את הצורך במודעות הרופאים לשלושת המצבים הקלאסיים של מיוקרדיטיס: כאבים בחזה, אי ספיקת לב/ הלם ותסמינים הקשורים להפרעות קצב. האבחון צריך להישען על שילוב של הערכה קלינית, בדיקות מעבדה ושיטות הדמיה מתקדמות.
אק"ג יכולה לשמש ככלי סינון ראשוני, אך רגישותה מוגבלת. אקו לב מסוגל לזהות ליקויים בתפקוד חדר שמאל, אך גם הוא אינו מספיק רגיש כדי לשלול אבחנה של מיוקרדיטיס.
מדידת רמות טרופונין קרדיאלי רגיש (hs-cTn) בדם הוכחה כמועילה באבחון מיוקרדיטיס, אך הכותבים מציינים כי יש לה מגבלות המשפיעות על פרשנות התוצאות, ביניהן השפעת מין וגיל על רמות ה-hs-cTn וכי נוכחות נוגדנים עצמיים נגד חלבון Tn בדם עלולה להשפיע לרעה על דיוק תוצאות הבדיקה.
תהודה מגנטית לב (CMR) הפכה לכלי מרכזי, במיוחד עם השימוש במיפוי T1 ו-T2 המאפשר זיהוי מדויק יותר של דלקת ובצקת בשריר הלב. קריטריוני Lake Louise המעודכנים (2018) מספקים הנחיות לאבחון דלקת שריר הלב שאינה נובעת מאיסכמיה.
ביופסיית endomyocardialי(EMB) מומלצת במקרים שבהם הערך האבחנתי והפרוגנוסטי של המידע המתקבל עולה על הסיכונים הכרוכים בהליך. היא מאפשרת אבחון היסטופתולוגי מדויק יותר, במיוחד במקרים של חשד לסוגים ספציפיים של המחלה כמו דלקת שריר הלב תאי ענק או דלקת אאוזינופילית.
הנחיות לטיפול
ההנחיות לגבי טיפול מדגישות את חשיבות הזיהוי המוקדם של מטופלים בסיכון גבוה והפנייתם למרכזים מתמחים. הטיפול התרופתי כולל טיפול אימונוסופרסיבי במקרים נבחרים, במיוחד כשיש עדות לתהליך אוטואימוני. הכותבים מציינים כי החלטה על טיפול אימונוסופרסיבי צריכה להתקבל על בסיס פרטני.
המעקב אחרי המטופלים הוא קריטי, גם לאחר החלמה לכאורה. ההנחיות ממליצות על מעקב הדמייתי בשתי נקודות זמן: בדיקת אקו לב מוקדמת (2-4 שבועות) לזיהוי החמרה אפשרית, ובדיקת הדמיה נוספת (אקו או CMR) לאחר שישה חודשים. בנוסף, יש חשיבות לייעוץ גנטי ולבדיקות גנטיות למטופלים מתאימים.
לגבי חזרה לפעילות גופנית, ההמלצה היא להימנע מפעילות מאומצת למשך 3-6 חודשים. החזרה לספורט תחרותי דורשת הערכה מקיפה הכוללת CMR, ניטור קצב לב ומבחן מאמץ.
בשנים האחרונות גוברת ההכרה בחשיבות הגורמים הגנטיים במיוקרדיטיס. מחקרים הראו כי וריאנטים גנטיים מסוימים, במיוחד בגנים הקשורים לקרדיומיופתיה, יכולים להגביר את הסיכון למיוקרדיטיס ולהשפיע על מהלך המחלה.
הכותבים מדגישים כי קיימים פערי ידע משמעותיים בהבנת המחלה ומציינים כי נדרש מחקר נוסף בתחומים רבים, כולל פיתוח סמנים ביולוגיים חדשים, שיטות הדמיה מתקדמות והבנה טובה יותר של המנגנונים המולקולריים של המחלה.