הקשר בין לחץ דם סיסטולי ודיאסטולי שנמדדו במרפאה לתוצאים קרדיווסקולריים אינו ברור. יתרה מזאת, לאחר פרסום הנחיות מתוקנות עם שני ספים לטיפול בלחץ דם (האחד הוא ≥140/90 מילימטר כספית והשני ≥130/80 מילימטר כספית) הנושא סבוך עוד יותר.
עוד בעניין דומה
החוקרים ביצעו אנליזת הישרדות רב-משתנית מסוג Cox שמטרתה הייתה לקבוע את השפעת הלחץ הסיסטולי והדיאסטולי על תוצא משולב של אוטם שריר הלב ושבץ איסכמי או המורגי על פני תקופה של 8 שנים. לשם כך נעשה שימוש במידע מ-1.3 מיליון מבוגרים באוכלוסייה הכללית מהמרפאות. הניתוח תוקנן למאפיינים דמוגרפים ומחלות קיימות.
החוקרים מצאו כי נטל הלחץ הסיסטולי והדיאסטולי, כל אחד בנפרד, חזה תוצאים שליליים. במודלים הישרדותיים, לחצי דם מוגברים מתמשכים, הן סיסטולים (≥140 מ"מ כספית, יחס סכנה על כל עליה ביחידה של ניקוד Z, 1.18, רווח בר סמך 95%, 1.17 עד 1.18) והן דיאסטולים (≥90 מילימטר כספית, יחס סכנה על כל עליה ביחידה של ניקוד Z,י1.06, רווח בר סמך 95%, 1.06 עד 1.07) חזו בצורה בלתי תלויה את התוצא המשולב. תוצאות דומות נראו עם סף נמוך יותר של יתר לחץ דם (≥130/80 מילימטר כספית) ועם לחצי דם סיסטולים ודיאסטולים אשר שומשו כניבוי ללא סף ליתר לחץ דם. הקשר בין לחץ דם דיאסטולי לתוצאים נצפה בעקומת J. קשר זה הוסבר חלקית בעזרת הגיל וגורמים מבלבלים אחרים ועל ידי השפעה גדולה יותר של לחץ דם סיסטולי מוגבר באנשים הנמצאים ברבעון הנמוך של לחץ הדם הדיאסטולי.
החוקרים מסכמים כי למרות שלעליה בלחץ דם הסיסטולי הייתה השפעה גדולה יותר על התוצאים, שני סוגי לחצי הדם השפיעו בצורה בלתי תלויה על הסיכון לאירועים קרדיווסקולריים וזאת ללא קשר להגדרות הסף ליתר לחץ דם.
מקור: