מחקרים

באיזה מנגנון תרופות ממשפחת SGLT2-i מביאות לשיפור באי ספיקת לב?

שימוש באמפגליפלוזין הביא לשיפור מובהק בנפח רקמת השומן, בפיברוזיס האינטרסטיציאלי של שריר הלב, בקשיחות של אבי העורקים ובמדדי הדלקת של חולי HFrEF ללא סוכרת

15.08.2021, 15:24
בדיקות מעקב ותרופות לחולי לב. אילוסטרציה

היעילות של תרופות מעכבות SGLT2י(SGLT2-i) לטיפול בחולי אי ספיקת לב עם מקטע פליטה מופחת (HFrEF) שהייתה בלתי תלויה בהשפעה ההיפוגליקמית של התרופות, הוכחה במספר ניסויים קליניים אקראיים. עם זאת, המנגנונים שבעזרתם תרופות אלה מועילות טרם הוגדרו בצורה טובה.

במחקר שפורסם בכתב העת JACC: Heart Failure ביקשו החוקרים להעריך את ההשפעה של טיפול באמצעות אמפגליפלוזין (empagliflozin), בנוסף לטיפול הרפואי המיטבי, על רקמת השומן האפיקרדיאלית (EAT), על הפיברוזיס האינטרסטיציאלי בשריר הלב, ועל הקשיחות של אבי העורקים בקרב חולי HFrEF שאינם סובלים מסוכרת.

לצורך כך, ביצעו החוקרים ניתוח משני של נתוני המטופלים שנכללו במחקר ה-EMPA-TROPISMי[ATRU-4], שהיה ניסוי אקראי מבוקר אינבו עם סמיות כפולה. במחקר זה נבחנה ההשפעה של אמפגליפלוזין על חולי HFrEF ללא סוכרת. המטופלים עברו בדיקת CMR בתחילת המחקר ו-6 חודשים לאחר מכן. פיברוזיס באינטרסטיציום של שריר הלב חושב באמצעות מיפוי T1 (נפח חוץ-תאי). קשיחות אבי העורקים חושבה באמצעות שימוש בבדיקת מהירות גל הפעימה (PWV), ורצפי cine שימשו למדידת ה-EAT.

החוקרים מצאו כי שימוש באמפגליפלוזין היה קשור לירידה מובהקת בנפח ה-EAT (5.14- מ"ל; רווח בר-סמך 95%: –8.36 עד 1.92-) בהשוואה לאינבו (0.75- מ"ל; -3.57 עד 2.06- ; P <0.05). ממצא זה היה תואם לירידה בשטח רקמת השומן התת עורית (5.33- סמ"ר [12.61- עד 1.95] לעומת 9.13 סמ"ר [-2.72 עד 20.99]; P <0.05).

בקרב נבדקים שטופלו באמצעות אמפגליפלוזין נמצאה ירידה בנפח החוץ-תאי (1.25%- [רווח בר סמך 95%: ± 0.56] לעומת 0.24% [± 0.57]; P <0.01). באופן ספציפי, שימוש באמפגליפלוזין הביא לירידה הן בנפח המשתית ​​(7.24- מ"ל [11.59- עד 2.91-] לעומת 0.70 מ"ל [0.89- עד 2.29]; P <0.001) והן בנפח הקרדיומיוציטים (11.08- מ"ל [19.62- עד 2.55-] לעומת 0.80 מ"ל [-11.96 עד 3.55]; P <0.05).

מהירות גלי הפעימה הייתה נמוכה אף היא באופן מובהק בקבוצת האמפגליפלוזין (0.58- ס"מ / שנייה [0.92- עד 0.25-] לעומת 0.60 ס"מ / שנייה [0.14 עד 1.06]; P <0.01). בעזרת שימוש בכלים של פרוטאומיקה, התברר כי אמפגליפלוזין נקשר לירידה משמעותית בסמני הדלקת הביולוגיים.

לסיכום, שימוש באמפגליפלוזין הביא לשיפור מובהק בנפח רקמת השומן, ברמת הפיברוזיס באינטרסטיציום של שריר הלב, בקשיחות של אבי העורקים ובמדדי הדלקת של חולי HFrEF ללא סוכרת. תוצאות אלו שופכות אור חדש על המנגנונים בהם תרופות ממשפחת SGLT2-i מועילות לחולי אי ספיקת לב.

מקור: 

Requena-Ibáñez, JA et al. JACC Heart Fail. 2021 Aug;9(8):578-589. doi: 10.1016/j.jchf.2021.04.014

נושאים קשורים:  מחקרים,  אמפגליפלוזין,  אי ספיקת לב,  שומן לבבי,  פיברוזיס,  דלקת,  קשיחות האאורטה
תגובות